כשאנחנו יוצאים להופיע ברחוב אנחנו אומרים: "האומנות חייבית להתקיים" לא מוכרחים לחכות להיכל תרבות שיזמין, פשוט יוצאים ומשמחים. 

מביאים את הקרקס לרחוב, לכולם, למי שיתרשם וישלוף שטר וגם למי שיבוא בסוף המופע, ילחץ לנו את היד ויגיד: "הייתם נהדרים, תודה!". הרחוב הוא חי, מלא בהפתעות, יש כיף גדול בלשחק, בלהמציא עם קהל חי ברחוב שאיתו הכל יכול לקרות, אבל זה גם האתגר הגדול, להצליח לגרום למי ששקוע ביום שלו ועובר ברחוב ממקום זה לאחר לעקוב אחרי המוזיקה המקפיצה ולהתקרב להמולה, לגרום לו לעצור, לשים בצד לכמה רגעים את היום העמוס ולראות קרקס.