סלאקליין

הליכה על חבל היא לא דבר חדש, אנשים הולכים על חבל ראינו עוד בקרקס כבר לפני מאות שנים, אבל את האמת שבאומנות הקרקס לא מהלכים על חבל אלא על כבל מתכת שאינו דינמי כמו רצועה.

למתוח כבל מתכת זאת לא משימה פשוטה כלל ולכן הסיכוי להיתקל באחד כזה הוא בעיקר בקרקס.

אבל למה למתוח כבל שאפשר למתוח רצועה קלה נגישה וגמישה? זה בדיוק החידוש.

הראשונים שהחלו ללכת על סלאקליין היו מטפסי צוקים בפארק היוסמיטי שבקליפורניה, הם היו משתמשים ברצועות שברשותם בכדי למתוח בין שני עצים ולבדוק את שיווי המשקל שלהם בזמנים בהם לא מתאפשר לטפס על קירות. במהרה הסלאקליין תפס תאוצה בקרב הקהילה והחל להימצא גם מחוצה לה. כמו בים למשל, שם הנחיתה על החול הרך אפשרה חופש ליפול ובעקבות כך התפתחות לכיוונים יותר דינמיים ואקרובטים. התחום הזה ניקרא טריק ליין.  המטפסים לקחו את הספורט למקומות אחרים יותר מדיטטיביים. לונג ליין והיי ליין. לונג ליין הן רצועות ארוכות בדרך כלל מעל 30 מטר היכולות להימתח רק בעזרת מערכת מתיחה מבוססות גלגלות או ציוד כבד. והיי ליין הוא לרוב אך לא חובה לונגליינים הנמתחים בגבהים גבוהים אשר מאלצים אבטחה. כאן נכנס אלמנט מנטלי נוסף, אדם שמצליח ללכת 50 מטר חבל לא בטוח שיוכל ללכת אפילו צעד אחד בגובה. בעודי אומר זאת יש לציין שבתוך הנישה של ההיילינרים יש גם אלו אשר מהלכים על הרצועות ללא אבטחה הנקראים פרי סולו (free solo)

יש עוד מספר נישות כמו יוגה ליין שבה ההולכים מתרגלים תנוחות יוגה על החבל ורודאו ליין הנמתח בין שתי נקודות ללא מתיחה כלל. ומאפשר תנועה ימינה ושמאלה.